החלטה בתיק ת"א 12124-95

בעניין: בקשה לביטול פסק דין מיום 22/9/96

1.         ביום 17/7/95 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעה לסילוק יד ותביעה לתשלום דמי שימוש ראויים כנגד אחמד חטיב. גם לאחר עיון בבקשה ובתגובה, לא ברור האם , מתי וכיצד הומצא כתב התביעה לנתבע.

2.         מר אחמד חטיב נפטר ביום 29/1/96. לטענת האלמנה שלא נסתרה, עובר לפטירתו, השתמש המנוח בסמים ונהג להיעדר מביתו במשך רוב שעות היום. עוד טוענת האלמנה כי המנוח נהג לשתף אותה בקורותיו ולכן היא מאמינה כי אם היה מודע לקיומו של כתב תביעה, היה מספר לה על כך. האלמנה טוענת כי המנוח לא סיפר לה על קיומו של כתב תביעה ומכאן אמונתה כי לא קיבל את כתב התביעה.

3.         ביום 22/9/96 ניתן כנגד המנוח פסק דין בהעדר הגנה המורה לו לסלק את ידו מהנכס בע.ע. 11/198 עכו וכן לשלם לתובעת 50,114 ש"ח בגין דמי שימוש ראויים עד למועד הגשת התביעה ו- 596 ש"ח לחודש בגין דמי שימוש ראויים לתקופה מיום הגשת התביעה עד פינוי הנכס. כמו-כן חוייב המנוח לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4.         כפי שעולה מהחומר המונח בפניי שהינו הבקשה והתגובה (ב"כ המבקש לא השיב לאמור בתגובה אשר הומצאה לו בפקס ביום 18/4/13) פסק הדין לא הוגש מעולם לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

5.         לא נסתרה טענת האלמנה לפיה היא מתגוררת בדירה משנת 1978 מאז נישאה למנוח, כאשר הוריו של המנוח התגוררו בדירה עוד לפני הקמת המדינה. כמו-כן לא נסתרה טענת האלמנה לפיה הפעם הראשונה בה שמעה מהתובעת כי הדירה שייכת לתובעת היתה לפני כחמש שנים כאשר הגיע לביתה אדם בשם האני שהחל לבצע מדידות בדירה.

6.         אין מחלוקת כי בחודש ספטמבר 2008 הוגשה לבית משפט זה על ידי התובעת תביעה לסילוק יד ותביעה כספית נגד האלמנה. תביעה זו עודנה תלויה ועומדת וקבועה להמשך הוכחות בפני כב' השופט פאלח ליום 30/10/13.

7.         האלמנה טוענת כי במהלך הדיונים בתביעה שמתנהלת נגדה המליץ בית המשפט לתובעת להעביר את עניינה אל ועדת הפשרות. ועדת הפשרות דחתה את פניית האלמנה והסבירה בדיון מיום 30/1/13 כי הסיבה לדחייה היא קיומו של פסק הדין נגד המנוח. בהעדר תשובה לתגובה, לא נסתרה טענת התובעת לפיה האלמנה ידעה על קיומו של פסק הדין כבר בשנת 2009 שכן פסק הדין הוזכר במסגרת תשובה לבקשה לביטול פסק דין ועיכוב ביצוע מיום 8/6/09.

8.         מן המקובץ עולה כי קיים ספק בשאלה האם פסק הדין ניתן כדין. אין בפני בית משפט זה אישור מסירה שכן תיק בית משפט בוער זה מכבר. בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, לא ניתן להסתפק בחזקת התקינות ממנה נהנת פעולתו של בית המשפט ולקבוע באופן נחרץ כי בוצעה מסירה כדין. לכל היותר ניתן לקבוע על בסיס אותה חזקה כי הוצג בפני רשם בית המשפט אשר חתם על פסק הדין, מסמך הנחזה להיות אישור מסירה לנתבע. לא ניתן לדעת האם המועד בו בוצעה המסירה היה לפני או אחרי מועד פטירתו של המנוח. זכות הגישה לערכאות מחייבת לאפשר לעזבון להנות מהספק בעניין זה ולקבוע כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

9.         עוד עולה מהאמור לעיל כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור של מס' שנים שכן היתה לאלמנה ידיעה מלאה על קיומו של פסק הדין כבר בשנת 2009. בנסיבות המקרה שלפניי, אני סבור כי ישנה הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל. מסקנתי זו מבוססת על התנהלות התובעת בכל הנוגע למיצוי זכויותיה כבעלים של הדירה כנכס נפקד. ראשית, נראה לכאורה כי הליכי הפינוי כנגד המנוח ננקטו לראשונה שנים רבות לאחר שהמנוח החל להתגורר בדירה. בשלב זה לא נסתרה טענת האלמנה לפיה הוריו של המנוח התגוררו בדירה עוד לפני קום המדינה.

            שנית, נראה כי התובעת התרשלה גם באי ביצוע פסק הדין ובכך תרמה לעיכוב המשמעותי במועד הידיעה של האלמנה על פסק הדין.

            שלישית, לא מצאתי בתגובה הסבר מניח את הדעת מדוע התביעה לסילוק יד והתביעה הכספית נגד האלמנה הוגשו רק בשנת 2008 מבלי להזכיר כלל את ההליך הקודם שהסתיים במתן פסק דין כנגד בעלה המנוח של האלמנה בשנת 1996.

10.        לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 22/9/96. העזבון יגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 10/9/13.

            לאור תוצאת החלטתי מוצע כי הצדדים ישקלו פנייה נוספת לועדת הפשרות לאחר שהוסר המכשול בפני דיון ענייני בבקשת האלמנה להסדיר את המשך ישיבתה בנכס.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ג, 19 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: